פסק-דין בתיק ת"א 15164-07

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 בעקבות אירוע שהתרחש ביום 17.1.04. מעט לפני האירוע השתתף התובע במסיבה שערך הנתבע 1, מיכאל לב (להלן: " לב"). בסופה התכוון להיכנס לרכבו ולנסוע הביתה. התובע לא היה כשיר לנהיגה לאחר שצרך כמות לא מבוטלת של וודקה ולבסוף, הוסע ברכבו של לב שאף הוא היה שתוי, אם כי כנראה פחות. לנסיעה הצטרף אדם שלישי, איגור לוגוידה (להלן: " לוגוידה") שאף הוא היה שתוי. בשלב כלשהו במהלך הנסיעה, איבד לב את השליטה על הרכב והתנגש במעקה בטיחות.

לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נגרמה לו פגיעה חמורה בפניו ובראשו. מונו שני מומחים להערכת נכותו. ד"ר אבי חפץ, מומחה בתחום רפואת אף-אוזן-גרון שקבע כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע שבר פרונטאלי עם פנאומוקרניום, כן שבר של גשר האף ושבר בזיגומה השמאלית. כיום סובל התובע מסטיית גשר האף לשמאל, משקיעה לכיוון פנימי של מרכז גשר האף בצורת "אוכף" ומסטייה קלה של מחיצת אף לימין מלווה בחסימה חלקית של נחיר ימין. סה"כ נכותו של התובע בתחום זה הוערכה ב-  20%. ד"ר בוריס אהרונוביץ, מומחה בתחום הנוירולוגיה, קבע כי התובע נחבל מראשו עם איבוד הכרה לפרק זמן לא ברור. כיום סובל התובע מעצבנות ומדיכאון מלווים בירידת מצב רוח משמעותית, חוסר ריכוז, קושי בקריאה ובהבנה ומאי יציבות בהליכתו מלווה באטקסיה בהליכה עם עיניים פקוחות ועם עיניים עצומות. נכותו הנוירולוגית של התובע עומדת על 28% בשל שינויים אישיותיים ובשל הפרעות נוירולוגיות אורגאניות. סה"כ סובל התובע מנכות בשיעור 42.2%.

מהתיעוד הסמוך לאירוע עולה שהתובע כלל לא זכר את התאונה. הוא לא הצליח להסביר לצוות הרפואי שטיפל בו כיצד נפצע. בדו"ח חדר המיון ממרכז רפואי קפלן מצוין שהתובע לא זוכר את פרטי האירוע, בדו"ח סיכום אשפוז מצוין שהתובע לא זוכר אם הוא היה הנהג או איפה ישב ברכב. גם בסיכום ביקור רופא מיום 17.1.04 מצוין שהתובע לא זוכר את פרטי האירוע. התובע מסר הודעה במשטרה ביום 3.2.04, כשבועיים לאחר התאונה. מצוין שם כי אינו זוכר אף את התאריך התאונה והיכן ישב ברכב וכי הוא היה שתוי בזמן האירועים. לעומת זאת, התובע הציג בתצהירו גרסה עובדתית פוזיטיבית ומפורטת, אף שהתקשה להסביר כיצד מתיישב הדבר עם כך שסמוך לאירוע לא זכר דבר. לטענת הנתבעת, די בכך כדי לערער את אמינות תצהיר התובע הן מפני שהאמור בו הוא עדות כבושה והן בהיותו מנוגד למסמך שנכתב בסמוך לאירוע. לכך מצטרפות גרסאות פוזיטיביות של עדי הגנה:

לב העיד בבית-המשפט (ובמשטרה) שהתובע היה כה שיכור עד שהחל להשתולל ולהתפרע בתוך הרכב בזמן הנסיעה. כתוצאה מכך, איבד לב את השליטה על הרכב והתנגש במעקה הבטיחות. לדברי לב, לאחר שהרכב נעצר, התובע יצא ממנו בריא ושלם כשהוא מגדף ושם פעמיו לתקוף אותו אך בשלב זה, נפל התובע מפאת שכרותו ונחבל בפניו.

לוגוידה מסר גרסה דומה אלא שבעוד שלגרסתו של לב ישב התובע במושב האחורי של הרכב, לגרסתו של לוגוידה ישב התובע תחילה במושב האחורי של הרכב בתחילת הנסיעה אך לאחר תדלוק הרכב עבר לשבת במושב שליד הנהג. שוני נוסף בין גרסאות לוגוידה ולב טמון בדרך קרות הנזק. לפי גרסת לב, התובע נפל על המעקה ואח"כ לכביש ואילו לפי גרסתו של לוגוידה התובע נפל על הכביש.

הנתבעת טוענת כי הבדלים אלה בין הגרסאות לא יורדים לשורשו של ענין. עוד טוענת הנתבעת כי בניגוד לתובע, לוגוידה הוא עד שאינו מעונין בתוצאות ההליך וכך גם לב שההליכים הפליליים כנגדו כבר מוצו ואין הוא חשוף לסכנת הפללה עצמית.

ראיות נוספות תומכות בגרסת הנתבעת: דו"ח פעולה שמולא על ידי המתנדבת נטלי גלקין מציין כי התובע השתולל והיה אלים. בדו"ח סווג האירוע כאירוע "ת.ד/תקיפה". עוד מצוין בדו"ח כי " מתשאול ראשוני עם האנשים שהיו באוטו התברר שהפצוע תקף את הנהג תוך כדי נהיגה עקב כך הנהג איבד שליטה...". בדו"ח נט"ן צוין כי לא ניתן להצמיד את התובע ללוח גב ולצווארון עקב השתוללותו. התובע פונה למרכז רפואי אסף הרופא שם צוין " חולה במזג גילופין... אגרסיבי, לא משתף פעולה". מבית החולים אסף הרופא יצא התובע תוך כדי טיפול ורק למחרת פנה לקבל טיפול מחדש במקום אחר. ביום 23.8.04 פנה התובע לקבלת טיפול מצוות בריאות הנפש שכתב בדו"ח בירור ראשוני כי התובע היה במצב Delirium ובסיכום ביקור מיום 29.6.05 מצוין כי הוא " עדיין חושב שאז שהייתה לו תאונה רדפו אחריו".

התובע טוען שגרסתו עדיפה גם לאור ניתוח מנגנון התאונה. לטענתו, הרכב בו הוא נסע הסתחרר מספר פעמים עד שנעצר בגדר ההפרדה. לרכב נגרם נזק כבד שיש בו כדי לתמוך בטענה שנפגע בתאונה עצמה. הנתבעים טוענים שהתאונה הייתה קלה ולרכב לא נגרם נזק כבד וכראיה עקיפה לכך מצביעים על כך  שאיש משני יושבי הרכב האחרים לא נפצע בתאונה. התובע השיב על-כך שהוא (להבדיל מהם)  כנראה לא היה חגור.

אין חולק שעל התובע הנטל להוכחת עצם התרחשות התאונה, אך דומה  שהוא כמעט לא זכר דבר בזמן אמת, סמוך לאחר שנפצע. לא סביר שכעת, לאחר שעברו שנים הוא זוכר יותר. כשנשאל התובע כיצד הוא מסביר את העובדה שכעת הוא זוכר פרטים שלא זכר בסמוך לאירוע הוא לא ניסה להסביר את הפער שבין הגרסאות אלא הכחיש את קיומו, דבר שלא הוסיף לאמינות גרסתו. נראה שהגרסה שהציג במשפט אינה "זיכרון" אלא של שחזור והסקת מסקנות מאוחרת.

הנתבעת לעומת זאת, העמידה גרסה לפיה התובע השתולל ברכב וגרם לאובדן שליטתו של הנהג ברכב, יצא מהרכב, נפל ונחבל בפניו. איש מהעדים לא הצטיין בזיכרון האירוע בעוד שהתובע לא זכר ממנו מאומה. בין גרסאות עדי ההגנה הרבה מהמשותף. כך למשל שניהם טוענים שהנהג איבד שליטה עקב התנהגות אלימה מצד התובע, שניהם העידו על מידת שכרותו של התובע ושניהם העידו כי התובע נפל על פניו לאחר התאונה.

איני סבור שיש משמעות רבה להבדלי הגרסאות שבין לב ללוגיודה. ראשית, בהחלט יתכן שכל אחד מהם ראה מקטעים שוני של האירוע - וכך, בעוד שהאחד ראה שתי נפילות של התובע, ראה האחר רק אחת. בהחלט ניתן לייחס את ההבדלים גם לכך שבעת האירוע היו שניהם שתויים ומאז ועד שהעידו חלף זמן.

מכל מקום בענין העיקרי, אין כל עד התומך בטענת התובע שנפגע בתוך המכונית בעת התאונה. לעומת זאת יש שני עדים שאינם בעלי ענין שהעידו שהוא לא נפגע בתאונה עצמה, אלא אחריה.

ראיות חיצוניות מסייעות להבנת האירוע. הצוות הרפואי שהושיט לתובע עזרה מיד  אחרי פציעתו דיווח על אלימות שלו. הפסיכיאטר תיעד מצב של דליריום או הרעלת אלכוהול. בתיעוד הרפואי אינדיקציה גם לכך שהתובע חש רדוף - מה שנראה כמניע אפשרי לאלימותו. הוא גם נהג בבירור באופן קיצוני ומוזר כאשר הסתלק מבית-הוולים בטרם קיבל טיפול בשברים בפניו!  אלה הן ראיות חיצוניות ועצמאיות התומכות בדברי עדי ההגנה, שהתובע היה כה שיכור  עד שהשתולל תוך כדי נסיעה ואחרי התאונה נפל ספונטנית על הכביש.

הצדדים ניסו לבסס על נזק הרכוש שנגרם למכונית מסקנה לגבי טיב פגיעתו של התובע בתאונה. כל שידוע לבית-המשפט היא עדות בע"פ שלמכונית נגרם נזק של 15,000ש"ח (לא הוצגו דו"ח שמאי וגם לא צילומים). כשלעצמו לא ניתן לבסס על מידע זה מסקנה כלשהי באשר לטיב הפגיעה שנפגע התובע בתאונה. לא ברור אילו חלקים במכונית נפגעו (ולעתים עלות גדולה אינה מלמדת על פגיעה קשה). רכבים מודרניים מתוכננים כך שיוכלו לספוג נזקים כבדים תוך הגנה על הנוסעים. קשה גם להעריך את הסבירות שהתובע נפגע מעצם התאונה מכך שאנשים אחרים שישבו במכונית לא נפצעו בה. יתכן מאוד שהתובע לא היה חגור, להבדיל משני העדים האחרים - והדבר גם עשוי להתיישב עם הטענה שהשתולל תוך כדי נהיגה (קשה לאדם חגור להשתולל).

אין כל עדות פוזיטיבית על כך שהתובע נפצע בתוך המכונית. יש עדות פוזיטיבית שהוא יצא מהמכונית בלתי פגוע. אין סיבה לפקפק בכך שהתובע אכן נפל אחרי התאונה על גבי הכביש. בחינת נזק הגוף שנגרם לתובע מסייעת להעריך כיצד נפגע. התובע נפגע על פני שטח רחב ביותר של פניו מהמצח ועד ללסת העליונה ופגיעותיו סימטריות. לא הוצע כל הסבר כיצד עשויים היו נזקים כאלה להגרם לאדם הנפגע תוך כדי ישיבה במכונית. לעומת זאת, נראה שהנזקים מתאימים לפגיעות הצפויות אצל אדם הנופל קדימה עם פניו אל הכביש. בדרך כלל, כאשר אדם נופל קדימה, הוא מנסה לבלום את עצמו בידיו. נראה שתנועות אינסטינקטיביות של אדם הנופל קדימה יביאו לכך שימצאו אצלו סימני פגיעה כלשהן בידיים או בברכיים - ושכך הוא ינסה לרכך מעט את עוצמת המכה שגורמת הנפילה עצמה. אלא, שהתובע היה שיכור מאוד. לא נמצאו אצלו כל סימני פגיעה או שפשוף בידיים או בברכיים. נראה שהוא אכן פשוט נפל אפיים ארצה, ללא כל חבטות משנה הבולמות את עצמת המכה. מכאן שהמכה שספגו פניו מהנפילה על הכביש אכן היתה בעוצמה קשה מאוד.

מכל אלה עולה המסקנות הבאות: התובע היה נוסע ברכב שהיה מעורב בתאונה. לפני התאונה הוא השתולל ברכב והפריע לנהג. רמת שכרותו היתה כה חמורה עד שתובנתו היתה משובשת לגמרי. כשיצא מהמכונית על רגליו בכוחות עצמו אחרי התאונה, הוא לא סבל עדיין מכל נזק גוף, כשני האנשים האחרים שהיו עמו במכונית. אז, מחמת שכרותו בלבד, הוא נפל אפיים ארצה ונפגע בראשו מהאספלט. פגיעות אלה לא נגרמו כתוצאה משימוש ברכב מנועי.

התביעה נדחית, בנסיבותיה, אין צו להוצאות.

ניתן היום,  כ"ח ניסן תשע"ג, 8 באפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: